כיצד את זוכרת את חוויית הלימודים באוניברסיטת חיפה?
למדתי במחזור הראשון שעלה אל הקמפוס על ההר. את קורס הקיץ עוד עשיתי בקמפוס ברחוב הביכורים. החוויה הייתה מדהימה, כי אלו היו השנים המעצבות. הלימודים, שהתחלתי לפני 40 שנים, משחקים תפקיד בחיי גם היום. מלכתחילה התקבלתי ללימודים בטכניון, בתחום הנדסת מים וקרקע. רציתי להיות מהנדסת. אמרו לי שזה לא נשי, לכן בחרתי תנ”ך וספרות. זה היה מאולץ. בחרתי לפי שיטת האלימינציה. בימים ההם הדברים עבדו אחרת, התפיסה הייתה שאם לא לומדים הנדסה, אז כל דבר אחר היה בסדר. לכן השתדלתי להוציא את המירב מהלימודים ונהניתי מכל רגע. הייתי גם מעורבת חברתית והקמתי מפלגת סטודנטים בשם “אכפת”.

אלו מרצים השפיעו עלייך במיוחד?
אני זוכרת לטובה כמה מורים שהשפיעו עלי. ד”ר ישראל לוין, ראש החוג לספרות. דב נוי, שלימים זכה בפרס ישראל על הסיפור העממי, מתי מגד שהפך לחבר אישי שלי, א.ב. יהושוע ועליזה שנער שלימדה אותנו על קבלה.

כבוגרת שבנתה אימפריה של תכשיטים ולמדה מדעי הרוח מובהקים, האם תוכלי להמליץ לסטודנטיות שלנו כיצד להפיק את המירב מלימודיהן ולהצליח בקריירה?
קשה לייעץ, אבל שום דבר מתקופת הלימודים לא הולך לאיבוד. שום דבר אינו לחינם או בזבוז זמן. למרות שהכיוון שהמשכתי אליו היה הוראה, מהר מאד ראיתי שזה לא מתאים לי, לקצב האישי שלי ולרצון שלי לכבוש את העולם. את מה שבוחרים ללמוד אני מציעה ללמוד בהצטיינות, וכל היתר יכול וצריך להיות פתוח וזורם. אני בעד לזרום ולחבק את החיים, עם האפשרויות שהם מביאים. אני משתדלת לעשות את הטוב ביותר, ולהשאיר תמיד אופציות פתוחות.

איך הגעת לתחום התכשיטנות?
אצלי זה היה לגמרי לא מתוכנן. אחרי הלימודים האלו נסענו לשליחות בלונדון, ושם למדתי קולנוע. אמרתי לעצמי שזה המקצוע שלי, במאית ויוצרת. כשחזרנו ארצה התחלתי לעבוד על סדרה דוקומנטרית על הקיבוצים. הנישואים שלי התפרקו, ותוך כדי העבודה על הסרט הכרתי את עופר עזריאלנט. היינו עניים מרודים ולא הצלחנו להתרומם, נכנסו לעניין התכשיטנים כסוג של מפלט. החיים הובילו אותי לעסוק בתכשיטנות, ואני לקחתי את ההזדמנות ועשיתי הכי טוב שיכולתי בנסיבות. יצירה היא דבר שטבוע בך. או שהוא קיים, או שלא. הלהט ליצור ולעשות דבר חדש הוא מובנה באישיות. אם זה מתבטא ביצירת תכשיט חדש, סרט חדש, שיר חדש, זו שאלה של ניתוב ותיעול – לאן מתעלים את הדרייב היצירתי. תכשיטים זה המקצוע שלי. אני גם אספנית אמנות קנאית. מלבד חנות הדגל בתל אביב, פתחתי גלריה שנקראת “המחסן של איה” שפתחתי במגדל G  ובה אני מוכרת חלק גדול מהאוספים שלי, כדי שאוכל להרחיב את האוסף.

רבות מהסטודנטיות כיום מוטרדות בשאלה כיצד לשלב בין קריירה לאימהות ומשפחה. כיצד את רואה זאת?
זו שאלה קשה. אין ארוחות חינם ואין אהבות שמחות, וגם בתחום הזה לא מובטח גן של שושנים. אין לי נוסחה מנצחת. אפילו היום, כשהגברים שותפים יותר לנטל בבית, האחריות הנפשית עדיין כבדה יותר על האישה, בעוד נטל הפרנסה חל על הגבר. זו סוגיה קשה מאד, ומשלמים מחירים. זו שאלה של קדימויות, האם את רוצה להקריב את חייך למען הילדים, או לפתח קריירה ולהרגיש אשמה שלא נתת להם מספיק. זה תמיד האיזון בין השניים.
לי יש שלושה ילדים, וזה אף פעם לא היה קל ופשוט. לקחתי אותם להרבה מסעות עבודה. העסקתי מטפלות, אבל זה לא תמיד עובד כתחליף. השתדלתי לשמור על שעת הבוקר, להיות שם עבורם עד שהם יצאו לגנים ולבתי הספר. לא תמיד הייתי בערב בהשכבה. השתדלתי, אך לא תמיד הצלחתי.

באיזו מידה את רואה חשיבות במעורבות של בוגרים בסיוע ובקידום האוניברסיטה?
זה בעיני חשוב מאד, ולכן אני מעורבת. אנחנו צריכים להיות גאים בכך שאנחנו בוגרי האוניברסיטה. זה חשוב לנו וגם לאוניברסיטה. בוגרים יוצרים הילה, היסטוריה וגאווה. לאוניברסיטת חיפה יש הילה, יש ייחודיות, הן במפגש בין קבוצות אוכלוסייה שונות והן בהתמקדות במקצועות ההומאניים.

יוסי אלבז, מנכ”ל ובעלים של דומינו’ס פיצה ישראל, מי שהחל את דרכו
כעובד זוטר בחברה והפך למנהל ושותף מוביל בעל חזון, שב בזיכרונו ללימודי כלכלה ומנהל עסקים באוניברסיטת חיפה ושיתף אותנו בתובנות משמעותיות ומעוררות השראה, אודות הניסיון החשוב שצבר לאורך הדרך.

כיצד אתה זוכר את חוויית הלימודים באוניברסיטת חיפה?
לימודי התואר הראשון היו מאוד משמעותיים עבורי, לאור העובדה שכבר אז הייתי בעיצומה של קריירת עבודה. הלימודים סיפקו לי באופן כמעט יומיומי, תובנות לגבי הדרך הנכונה להתמודד עם האתגרים, שכבר אז היו קיימים בניהול העסק.

האם זכור לך מרצה שעורר בך השראה באופן מיוחד במהלך לימודיך?
פרופ’ דן פלד טבע בי רבות מהתובנות לגבי הבנת המאקרו כלכלה. פרופ’ פלד לימד אותי הסתכלות על תמונה רחבה אשר משקללת את ניהול המיקרו (העסקי) בתוך סביבה מאקרו כלכלית שכל העת מתעדכנת. כל זאת בנועם ובסבלנות המתובלים בניסיון חיים עשיר.

למדת לתואר בכלכלה ומנהל עסקים באוניברסיטת חיפה. כיצד אתה מרגיש שהתואר סייע לך בתחום עיסוקך כיום?
אני נמצא בעסק דינמי שמשתנה מיום ליום. האופן שבו אנו מוכרים פיצות כיום לא זהה לאופן שבו מכרנו פיצות לפני עשור. התובנות והכלים שרכשתי במהלך לימודי התואר עוזרים לי ברמת המאקרו באופן שבו אני משקלל את הדברים, מרמת התכנון ועד העשייה והביצוע. מנגד, שום תואר אקדמי, כולל תואר מעשי כמו כלכלה ומנהל עסקים, אינו מחליף את ההתמודדות עם ה”אוניברסיטה של החיים” ואת הניסיון שאתה צובר במהלך הדרך.

מה היית ממליץ למי שמתלבט האם ללמוד תואר בתחומים אלה?
חשוב להבין, לפחות לדעתי, כי התואר הוא האמצעי ולא המטרה. השאלה, לתפיסתי, היא קודם כל מה אתה רוצה לעשות עם עצמך בהמשך החיים ומכאן לצאת ולחשוב מהו המסלול האקדמי שיקדם אותך לעבר מטרתך. לטעמי, כמי שנמצא עשרות שנים בעולם העסקי, התואר אכן נתן לי כלים ותובנות להתמודדות היומיומית.

באיזו מידה אתה רואה חשיבות במעורבות של בוגרים בסיוע ובקידום האוניברסיטה?
אני רואה בכך שליחות אמיתית. אני חושב שדווקא הבוגרים – אלה שלמדו ויצאו להתמודד עם עולם העבודה עם תואר אוניברסיטאי באמתחתם – הם אלה שיכולים לספק לסטודנטים ראייה מדויקת ואמיתית על חווית הלימודים ותרומתה.

מילה לסיום?
שתהיה אחלה שנת לימודים!